פרשת השבוע חוקת

פרשת "חוקת"

רשת פרה, כידוע, פותחת בהצהרה: "זאת חוקת התורה" וכבר מביא רש"י במקום:

זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.

פרשת פרה הפכה לסמל לכך שאין אנו מסוגלים להבין את המצוות. כיצד אפר הפרה מטהר טמאים, אבל בעת ובעונה אחת מטמא טהורים, ועוד. נאמר במדרש רבה על פרשתנו: אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני – שלמה החכם מכל אדם לא הצליח להבין את חוק פרה אדומה.

פרשת פרה מסמלת את קטנות השכל האנושי ואת חוסר יכולתנו להבין את נפלאות התורה-כמה מוגבל האדם, ובעצם, גם פרשת "פרה" שלכאורה מעידה על חוסר האונים של האדם, ומעניין, שדווקא רש"י שפתח את פרושו לפרק בהכרזה כי מצווה זו היא חוקה, ומביאה ללגלוג של השטן ואומות העולם (אך לא עם ישראל), בסיומה של הפרשה, חורג ממנהגו, ומביא את דרשת ר' משה הדרשן המסביר כי פרה אדומה באה לכפר על חטא העגל.

הרב נבנצל, דיבר על פרשת פרה", והנה חלק מדבריו: התורה קוראת לפרה אדומה 'חקת התורה' - חוקת כל התורה (ולא נאמר: "זאת הַחֻקָּה אשר צוה ה'" וכו'). כלומר: פרה אדומה לא ללמד על עצמה יצאה, אלא ללמד על כל התורה כולה יצאה, שכל התורה היא חוקה, לא רק אותו פרט ששלמה לא ידע... הפסוק הרי אומר על התורה: "אלקים הבין דרכה" (איוב כח, כג), רק הקב'ה מבין את ההלכות ואת טעמי המצוות עד הסוף. כי התורה היא חכמת אלקים, וכשם שהקב'ה הוא אין סוף, כך גם חכמתו אינה סופית, ובשר ודם שהוא מטבע בריאתו בעל מגבלות איננו יכול א"כ להשיג את חכמת הבורא בשלמותה... האדמו"ר מקוצק אמר: "תורת ה' תמימה" (תהלים יח, ט) - שכמה שנלמד אותה ונחדש בה חידושים, עדין תשאר התורה שלמה, כאילו לא נגענו בה ולא למדנו בה דבר, מפני שהיא חכמה אלקית, ולאדם אין בה שום תפיסה.

יש לציין את דברי חז"ל שאמרו כי להקיף את התורה נזדקק לחמש מאות שנה.

ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים, לפי שלא הספידו את מרים כראוי, במשה ואהרן נאמר ויבכו אותם בני ישראל וכאן לא נאמר ויבכו אותה שכתוב ותמת שם ותקבר שם, כי במקום שמתה שם היתה קבורתה ונשכחה מלב, ולא הרגישו בהעדרה כלל, על כן לא היה להם מים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים. וחז"ל  אמרו שנסמכה מיתתה לפרשת פרה, לומר לך: מה הקרבנות מכפרים אף מיתת הצדיקים מכפרת, ולמה נסמכה דווקא לפרה, כי כשם שהפרה באה לקנח צואת בנה כך הצדקת אם כל חי במיתתה מקנחת צואת תולדותיה(כלי יקר).

וסמיכות זה מביאים המדרשים בארבעה מקומות:

סמיכות מיתת בני אהרן ליה"כ המכפר (ויקרא )

סמיכות מרים לפרה.

סמיכת מיתת אהרן לבגדי כהונה המכפרים 

סמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות (דברים י ב,ו) לומר שקשה מיתת צדיקים כשבירת הלוחות.

פרשת "חוקת" גם עוסקת בחטאו של משה רבנו, מנהיג האומה, 

העם עמד בכניסה לארץ ישראל, אולם התוכנית השתבשה ומרים, אחות משה ואהרון אשר בזכותה היתה לבני ישראל באר מים חיים, מתה ועמה נעלמה הבאר . העם, בא אל משה בטענות ודרש מים להרוות את צמאונו. משה פונה אל  הקב"ה, והוא הורה למשה לכנס את כל העם, לדבר אל הסלע ולראות כיצד באופן ניסי יצאו מהאבן מים, משה חורג מההנחיות ובמקום לדבר אל הסלע הוא היכה בו פעמיים בעזרת מטהו עד שמים רבים אכן יצאו ממנו. בגין חטא זה של משה נגזר עליו כי הוא לא יזכה להיכנס אל ארץ ישראל. למשמעות החטא והעונש ,כמעט ובלתי אפשרי לבוא ולשפוט את מעשיו של משה ולהעביר ביקורת על האדם והמנהיג  שזכה להיות שליחו הישיר של הקב"ה, לדבר עמו פנים אל פנים ולהיות הצינור שדרכו עברה התורה לעם ישראל ולעולם כולו. ובכל זאת, חשוב שננסה להבין מה הייתה טעותו ובעיקר מה כל זה אומר לנו היום לחיים שלנו כאן ועכשיו. את שני הפרושים המפורסמים למאורע נתנו רש"י והרמב"ן. רש"י טען כי הטעות של משה הייתה בכך שמנע מהקב"ה להציג בפני העם נס מופלא נוסף לפיו מדיבור יצאו מים מסלע וכי הוצאת מים מסלע לאחר הכאתו פחות מרשימה. לדבריו, אם העם היו רואים שאפילו סלע פשוט ודומם שומע לקולו של הקב"ה הדבר היה מעורר ומדרבן אותם גם כן למלא במדויק אחר חוקיו. 

הרמב"ן, לעומת זאת, פירש את הדברים באומרו כי חטאו של משה היה בכך שביטא חוסר סבלנות כלפי העם וכעס עליהם. תרעומת משהבאה לידי ביטוי במילים " וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם", כלומר מתוך סערת רגשות ומצוקתו האישית, בעקבות תלונות האינסוף שנאלץ לשמוע בארבעים השנה האחרונות, הוא חרג ממזגו הטוב וביטא לראשונה רגש שלילי. משה התרגז ללא סיבה מוצדקת שכן הקב"ה לא זעם על בקשתם של בני ישראל. משה על דעת עצמו החליט להיעלב ומכאן החשש כי העם ילמדו ממעשיו. במשך כל תקופת הנהגתו העם נשא עיניו אל משה ולמד ממידותיו הטובות. כעת, כשגם הוא נכנע למידת הכעס וחוסר הסבלנות, היה חשש שידי העם ירפו מבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר?". רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, "סנגורם של ישראל", טען כי יש שתי דרכים להוכיח אדם: הראשונה מתוך הכרה שהוא מיסודו טוב וחיובי ורק המעשה הנקודתי שהוא עשה צריך תיקון, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - מתוך תפיסה שהדברים השליליים שהוא עשה הם חלק אינטגראלי מאישיותו, שכן הוא רע מיסודו וחסר תקנה. משה באומרו "שמעו נא המורים" הפך את תוכחתו לזו מהסוג השני ושידר לעם שהם רעים וכי הרוע הזה הוא חלק בלתי נפרד מהם. כאשר מוכיחים אדם וחושבים שהוא שלילי מיסודו עלולים לקבע אצלו את התכונה השלילית ומאבדים את אמונו ואת הקשר עמו. זו היא הסיבה שגדולי המחנכים ממליצים לא לומר לילד אף פעם "אתה ילד רע" וכך לקבע אצלו את התחושה שהוא אכן כזה, אלא להסביר לו ש"הוא עצמו ילד טוב, אבל המעשה שהוא עשה הוא רע".

"וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי". 

וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם. וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה" (במדבר כא,א-ג). '"וישמע הכנעני" – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד . ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות. "יושב הנגב" – זה עמלק, שנאמר (במדבר יג) "עמלק יושב בארץ הנגב" ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים, ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר "אם נתון תתן את העם הזה בידי". 

"דרך האתרים" – דרך הנגב שהלכו בה המרגלים, שנאמר (שם) "ויעלו בנגב", ד"א דרך האתרים, דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שכתוב כי הענן נוסע לפניהם "דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה”' (רש"י).

"וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל. וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל" 

מדוע ה' הכה דווקא בנחשים ולא בעקרבים (שגם הם ארסים ומצויים במדבר), יש הבדל בין נחש לעקרב, שעקרב עוקץ בכל מקרה, ואילו נחש מכיש רק כשמאויים (ברכות לג,א). לכן כאן בא ה' להדגיש להם שהעונש הוא על התנהגותם הרעה, ואין זה במקרה שעכשיו באו למקום עם נחשים, אלא עד עכשיו ה' שמר עליהם מהנחשים והעקרבים. לכן זהו רמז בנחש שמכיש ע"פ ההתנהגות של האדם, שכך עכשיו מוכשים בשל התנהגותם הרעה.

'"וינשכו את העם" – יבא נחש שלקה על הוצאת דבה, ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד (טעם עפר), ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד משתנה להם לכמה מטעמים' (רש"י). רש"י מסביר שני טעמים מדוע ה' העניש את בנ"י דווקא בנחשים. וכך מובא במדרש: '"וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים". מה ראה ליפרע מהם בנחשים? לפי שנחש פתח בלשון הרע תחלה ונתקלל, ולא למדו ממנו. אמר הקדוש ברוך הוא: יבא נחש שהתחיל בלשון הרע תחלה, ויפרע ממספר לשון הרע.

עוד נראה שהם טענו שרוצים אוכל גשמי ולא רוחני: '"בלחם הקלוקל" – לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל. אמרו: עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא?' (רש"י). הרי שרוצים אוכל חולין, במחשבה שמא ימותו מהמן, לכן נענשו בנחשים, רמז לחטא אדם הראשון, שבגלל הנחש נגרם מיתה לעולם.

וייראו כ ל העדה כי גוע אהרן - גמילות חסדים  לאבלים מנין אנו למדים, מהקב״ה, שהוא בעצמו  גמל חסד למשה עבדו וקברו בידו, ואלמלא הדבר  כתוב אי אפשר היה לאומרו, שנאמר (דברים לד, ו)  ויקבור אותו בגאי, רבן גמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא אומר, לא למשה לבדו גמל הקב׳׳ה חסד

 אלא אף לאהרון, כשעלו להר ההר היו כל  שבטי ישראל אומרים משה ואלעזר הניחו את  אהרן בהר ההר וירדו להם, ולא האמינו שגוע  לגמול לו חסד, מה עשה הקב״ה נטל ארונו של אהרן והעביר אותו מעל המחנה וראו כל ישראל  ארונו של אהרן פורח וטס באויר, האמינו כי גוע  אהרן וגמלו לו חסד, שנאמר ויראו כל העדה כי  גווע אהרן.

ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ר׳  יוסי ב״ר יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרון ומרים,  ושלושה מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר ענן  ומן, באר בזכות מרים, עמוד הענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלקה הבאר שנאמר ותמת שם מרים, וכתוב לאחר מכן לא היה מים לעדה, וחזרה הבאר בזכות שניהם, מת אהרן  נסתלקו ענני הכבוד שכתוב ויראו כל  העדה כי גוע אהרן. 

למשה לא גמלו חסד אלא  האנשים לבד, שנאמר ויבכו בני ישראל את משה, ואילו לאהרן גמלו האנשים והנשים חסד, שנאמר ויבכו  את אהרן שלשים יום , מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום ועובר במחנה ישראל בכל יום  ונותן שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו,  לפיכך גמלו לו חסד כל ישראל.

בברכת שבת שלום ומבורך